הורים מספרים...

​

בסוף הגענו לגן רוחל׳ה

לא מזמן פתחנו במסע חיפושים אחר מידע והדרכה להורה החרד בהביאו להפקיד צאצא בידי מטפלות שאת כישוריהן מי יידע?
מצאנו באינטרנט  מספר נתונים, הוטרדנו מהעובדה המרעישה לפיה, התקן הישראלי ליחס מטפלות מול מספר ילדים הוא מן הגבוהים בעולם המערבי.
עוד נתבקשנו ע"י המדריכים המקוונים לבדוק מספר פרמטרים בנושאים של אווירה, אחרים קראו לזה אקלים כיתה,  בטיחות,  אופן פניות הצוות לילדים, וכדומה.
ובכן, הטמענו את הנתונים, ונכנסנו ללא התראה מוקדמת למספר גנים.

אין זה מענייננו להעביר ביקורת  על הגנים אותם לא אהבנו, אלא רק לשתף אתכם בממצאים מועילים ואולי לחסוך לכם כיתות רגליים.

בסוף הגענו לגן רוחל׳ה. 

מיד עם הכניסה לגן, מצאנו חצר משחק מתחת לעץ צאלון ענק , ובה, ארגז חול של פעם ולצידו ערוגות ירק , ושלל גרוטאות ומשחקים.  
בקומה העליונה מצאנו פעוטות חייכניים ומדושני עונג שבחנו אותנו בעניין, וכשמי מהם נרתע למראנו מיד נאסף לידיים חמות של אחת המטפלות כשהיא מסבירה ברוך שאנחנו אורחים, ובנועם מרחיקה אותו למרחב המשחק

בסבלנות מפתיעה, לנוכח פעילות הילדים ברקע, ותוך כדי התייחסות לילדים  שסביבנו, סופר לנו על סדר היום ועל עקרונות החינוך לפיהם עובדת הקבוצה. 
חזרנו למטה בחיוך, אווירת עליצות ססגונית שרתה על קומת הקרקע רוחשת הפעילות, הבענו תמיהה על היחס שבין המטפלות לילדים,  מצאנו שהוא עומד על 6:1 בקבוצת הבוגרים. בתגובה לתמיהתנו אמרה רוחלה שמאז ומתמיד שאפה לא לחרוג מיחס של 5:1 אצל הצעירים, ואצל ה"בוגרים" (בני השנתיים והשלוש) 1:8, היא הוסיפה בחיוך שנראה לה מיותר להסביר למה.
בכל אופן הילדים החייכנים והפעלתנים שסביבנו, שכנעו אותנו בלי מאמץ, שהם מצאו לעצמם את מקומם.
ואנחנו נוכחנו שלא נמצא מקום בטוח יותר ליקר לנו מכל, נרשמנו בשמחה, וגם בשנה הבאה זה יהיה הגן שלנו.