חינוך סביבתי הוא עידוד מחשבה ביקורתית, פליאה מאותם תהליכים (לכאורה פשוטים) המתרחשים סביבנו והשתאות מהטבע.

  

אנו דוגלים בחינוך לשמירה על הסביבה כגורם חשוב להמשך צמיחתנו כחברה על פני כדור הארץ.
מכאן הדגש על כל מה שמטפח את בריאותינו.

​

בחינוך סביבתי, הפעילויות הרגשיות מכוונות את הילדים לחפש את השמחה בתוך עצמם, במעשים היומיומיים, בהצלחות במפגש עם חברים בתחושת ההישג והרגשת הסיפוק מבלי תיווך של חפצים ואביזרים. לא עוד המודל לפיו קנית לי תכשיט הרי שהבעת אהבה כלפי, אלא אחיזת הידיים מול השקיעה וההתפעמות מאיתור צורה בעננים.

​

פעילות סביבתית בגן הילדים מעניקה למידה משמעותית וחינוך לאזרחות משפיעה , והיאעשויה להשפיע גם על הגברת המודעות אצל ההורים.

הזיקה למקום , הרצון לשמור עליו והשאיפה לשיפור איכות החיים, מצריכה מאיתנו מעט שהוא הרבה:

• טיפוח הסקרנות הטבעית שלנו כבני אדם, להתבוננות, לחקירה ולהנאה מהגילוי.

• הגברת המודעות לשמירה על ניקיון מקורות החיים - הפחתת זיהום אויר ושמירה על מקורות המים.

• חינוך לצריכה מושכלת, למידה של התהליכים הנדרשים בייצור והנזקים המתלווים להם.

•  טיפוח חשיבה יצירתית המובילה לשימוש חוזר.

• דאגה וחמלה לבעלי-חיים.

• שמירה על שרשרת המזון.

 

ומה הלכה למעשה? 

• השקעת מחשבה באיך לייצר שימוש אחר לכל חפץ שנמצא ברשותנו על פני השלכתו. כמו גם השאלה לעומק לפני רכישת מוצר חדש: האם נחוץ לי? האם יש בסביבתי חפץ שעשוי לעשות הסבה לשימוש זה?

• שימוש בכלים רב פעמיים (גם באירועים). 

• בגד טוב שנמאס, לשימושו של אחר החפץ בו, חולצה בלויה כסמרטוט.

• יצירה בחומרים שאין בהם שימוש.

• את ימי ההולדת אנחנו נוהגים לציין בשמחה גדולה, שירים וציורים, אבל לא מעודדים מתנות לילדים, מתוך מחשבה כי חוויה ולא המוצר עצמו, הם העיקר.

• הפרדת פסולת לקומפוסטר, לנייר (פח כחול) ולאריזות (פח כתום).

​

כל אלה ועוד נעשים בגן שלנו בכל יום ובכל פעם שמזדמן לנו לדון בהם. אנחנו משתדלים לשתף את ההורים בעשייה החינוכית שלנו. יחד עם זאת, מבינים שהטמעת השינוי נעשית בתהליכים איטיים המתאימים לכל משפחה, ועל כן איננו שופטים ומכבדים את הדרכים השונות המתאימות לכל משפחה. 

​

אני מאמינה שגיל הגן הוא הזמן לזרוע ולטפח את הנבטים אשר יובילו לשינוי בהמשך.